<h1>ראבי"ה סימן אלף ל"ט</h1>
<h2>דף צט:</h2>
איתמר המראה דינר לשולחני וכו'. נראה לי דבחנם מיירי. ואהא קאמר רב פפא כי תניא אומן פטור כגון דנכי ואיסור [ד]לא צריכי למילף, והם אומנים חשובים. והא דתניא בין אומן בין הדיוט חייב, באומן שאינו אומן חשוב. והכי נמי אמרינן לעיל (בגמ' שם) אייתי סהדי דממחית לתרנגולין ואיפטרת. ומומחה לתרנגולין הוה מומחה גמור דדקין הן, אבל מומחה לבהמה לא הוי מומחה לתרנגולין. וההיא מיירי דבחנם. וראייה דבשומר חנם מיירי, מדקא מייתי עלה ההיא איתתא דחזיא ליה דינר לר' חייא וכו' עד כתוב אפנקסו דין עסק ביש. פירוש דבחנם היה משלח מעותיו. דאם בשכר לא הוי עסק ביש (דברים) [דבדין] הוא משלם. ומיהו מספקא לי דא"ל ריש לקיש לר' אלעזר (ק' ע"א) חזי דעלך סמיכנא חייב משום דסבר וקביל, אבל אי לא קאמר הכי אלא בקש ממנו לראות ולא קאמר עלך סמיכנא פטור הואיל דאומן הוא, וההיא איתתא לא קאמרה עלך סמיכנא ומשום הכי כתב דין עסק ביש. והכי נראה דהא אסקינן דאומן שאינו שומר שכר פטור כגון דנכי ואיסור אבל שאר אומן חייב משום דדיינינן דינא דגרמי ואפ"ה (פטור כגון דנכי ואיסור אבל שאר אומן חייב ו)אי א"ל לדנכי ואיסור חזי דעלך סמיכנא חייב, או שמא יש לומר דלאו דוקא נקיט חזי דעלך סמיכנא ומעשה שהיה כך היה. ונ"ל הוא הדין אם אדם מראה לחבירו משכון או סחורה וסומכין עליו, אם אינו אומן חשוב חייב לשלם ההפסד. אבא מרי. ושוב מצאתי בספר האלפסי (דל"ה ע"ב) לשון זה, ריש לקיש אחוי דינר לר' אלעזר א"ל מעליא הוא וכו' עד לאו ר' מאיר וסבירא לן כוותיה דתנן מחיצת הכרם שנפרצה אומרין לו גדור נתייאש הימנה וכו'. שמעינן מינה דהדיוט לא חייב לשלומי עד דמודע ליה דעליה סמיך דאי לא מודע ליה מצי א"ל לא ידענא דעלי קא סמכת. ועוד נ"ל מדקאמר אומר לו גדור ב' פעמים ואי נתייאש חייב, היינו משום דהתרו בו וסמיך עליה. (דקשיא) [וקשיא] לי דהכא פסקינן כר' מאיר והכא אפילו בהיזק שאינו ניכר (לא שמיה היזק) ובגיטין אמרינן דהיזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ומסקנ' התם הכי אפילו לר' מאיר. ושוב נתתי אל לבי ונראה בעיני דאומן כגון דנכי ואיסור אפילו א"ל חזי דעלך קא סמיכנא פטור. ותדע דהא אוקי לעיל (צ"ט ע"ב) הא דתניא אומן פטור והדיוט חייב כדנכי ואיסור. והכי פירושו אומן פטור, אע"ג דא"ל עלך סמיכנא, והדיוט חייב הואיל דקא' עלך [סמיכנא]. שאם תאמר הא דאומן פטור כגון ד[לא] אמר ליה עלך סמיכנא, א"כ הדיוט אמאי חייב כי לא אמר אנא סמיכנא עלך. זה היה תימ' כל זמן שלא סמך עליו שיתחייב. ודווקא כיוצא באלו כגון מראה דינר צריך לומר חזי דעלך סמיכנא, דאי לא אמר, סבור כי היכי דאי משאיל לדידי הכי נמי שאיל לאחריני ולא יקנה בעצתי לבדי, אבל טבח שניבלה אפילו לא אמר עלך סמיכנא חייב, דהא מנבלה בידים ולא שייך ההוא טעמא דלעיל. ודבריי אלו שלחתי למורי רבינו ר' אפרים ב"ר יצחק. והשיב דלאו דווקא הוא, דאפילו לא קאמר עלך סמיכנא היה דין זה. ומעשה שהיה כך היה. ומה שכתבת הוא הדין למראה משכון או כל סחורה, קשיא לך מההוא מעשה דחזקת הבתים (ל' ע"ב) ששאל מן המערער ונתן לו עצה לקנות בית והוא סמך עליו וקנאו ואעפ"כ אומר לו השני נוח לי ולא מצי למימר לו האיך אני סמכתי עליך. ועוד במוכר שמאנה חברו אי לאו משום לאו דלא תונו דמחזיר, (ד)לא הוה מצי למימר לוקח עליך נסמכתי שהיית אומר כך הוא שוה. וכן מוכר קרקע לחבירו שלא באחריות, למאן דאמר אחריות לאו טעות סופר לא היה מחזיר לו כלום, אע"פ שהלוקח אומר עליך סמכתי שאמרת שלי היה. ע"כ הוזקקתי לפרש כל הני דאמרי המראה דינר לשולחני, כגון בעל כורחו יש לו ליקח הדינר כשהאומן אומר טוב הוא ואינו יכול להשמט. כגון מן הגוי וכן מישראל. והיינו דקאמר עלך סמיכנא, כלומר על כורחי יש לי לקבל מאחר שאתה אומר טוב הוא. הילכך חייב. והיינו דומה לזיכה את החייב דעל כרחו יש לו לעשות ציווי בית דין. אבל מראה משכון ומקח אין לו על כרחו ליקח ולקנות. אם ירצה יקח ואם לאו יניח ולא דמי להכי כלל. ואין נ"ל תשובתו. אבא מרי.
